עדות כבושה

מהי עדות כבושה?

כל אדם היה רוצה למלא את טופס הטוטו ביום א.

כל אדם היה רוצה לדעת מה המדינה יודעת לפני שהוא עונה את התשובה לחוקר.

ברור לחלוטין שיש כאן פגם מובנה, אדם שנותן תשובה אחרי שהוא יודע את מלוא הנתונים – יכול לתכנן את התשובה בהתאם לנתונים.

זאת בדיוק עדות כבושה.

בנסיבות אלה כאשר ניתנת התייחסות של חשוד רק אחרי שהוא הופך לנאשם, או בשיהוי ניכר, לנו כמערכת ברור שיש מציאות שהוא מסתיר חלקים גדולים של מהאמת.

בנסיבות אלה בית המשפט לא נוטה לתת לדברים את מלוא המשקל.

בעדות כבושה, מה מתקיים כאשר יש לנו הסבר לשיהוי?

במקומות שם יש הסבר שבית המשפט מקבל – העדות יכולה לקבל את מלוא המשקל.

סיבות אפשריות לעדות כבושה:

רצון לראות את התמונה כולה.
אי הבנה של ההליכים.
רצון להבין מה אמרו מעורבים אחרים. או עדים אחרים.
חוסר הבנה של ההליך הפלילי.
איומים מצד זה או אחר – היינו פחד.
מעורבות פלילית.
חוסר רצון לפגוע בעצמך או באדם קרוב.
חוסר תקשורת עם החוקר.
אלימות משטרתית.
ויש עוד סיבות רבות.

כבישת עדות?

מה מתקיים כאשר עד או מתלונן הוא זה שמספר באיחור על הדברים?

דבר זה מתקיים פעמים רובת בעבירת מין.

לדוגמה תלונה של שנים אחרי. האומנם זה מצופה מילדה/ילד צעיר שיתלונן בואפן מידי?

בנסיבות אלה, תקופות ההתישנות עף שונה בדין הפלילי, לאור מקרים רבים שם המתלונן/ת החליטו לחשוף את האירועים שנים רבות אחרי.

כאן מתחילה הלכת בארי:

פסק דין בארי (האונס בקיבוץ שומרת) ע"פ 5612/92

"עניין כבישת התלונה הוא לעולם נושא שהגיונו ואמינותו צריכים להיבחן לאור הטעמים המוצגים לצורך הסברת כבישתה של התלונה, ויתר הנסיבות הסובבות את האירוע. מ"מ הנשיא חשין ציין, כי עדות כבושה ערכה מועט, אך במה דברים אמורים? כשאין הסבר מתקבל על הדעת על שום מה נכבשה העדות עת רבה. ואולם אם ניתן הסבר לגילוי הדברים באיחור זמן והסבר זה מתקבל על הדעת, שוב אין לייחס חשיבות יתר לאיחור כשהוא לעצמו (ע"פ 202/56 [11]).

משך הזמן העושה עדות לכבושה יכול שיהא קצר ויכול שיהא ארוך יותר, הכול לפי נסיבות העניין (ע"פ 87/53 אל-נבארי נ' היועץ המשפטי [34]; ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד [35], בעמ' 284).

ההסבר לכבישת העדות שעל בית המשפט להשתכנע בו עניינו סיבת השתיקה והשינוי בנסיבות שחל עובר להעלאת התלונה (ע"פ 190/82 [35] הנ"ל). בית המשפט האמין בתלונות כבושות שהוגשו חודשים ואף שנים לאחר המעשים, כאשר היה לפניו הסבר אמין לכך (ע"פ 185/88 יהלום נ' מדינת ישראל [36], בעמ' 549).

בע"פ 2805/90 [37] נדון מקרה שבו כבשה הנאנסת תלונתה מאחר שהעבריין היה שוטר. היא התלוננה רק אחרי שהמעשה נשנה – היא נאנסה שנית – ואז סיפרה מה שאירע עמה בשתי הפעמים. בית המשפט האמין להסברה של המתלוננת, ודבריה נתקבלו כאמינים בשתי הערכאות.