תיקים מוכרעים בבקשות ורדיפה אחרי חומרי חקירה.
לאורך השנים גיליתי שבמרבית התיקים של פשיעה חמורה – יש בעיה בקבלת החומרים כולם.
חומרי החקירה הם הבסיס לחקירות, הם הבסיס לאישום.
לפי החוק יש את החובה על המדינה להעביר את כלל חומרי הראיות לידי ההגנה בצירוף רשימה של חומרי החקירה.
הכל כאשר אין תעודת חיסיון חתומה.
הסעיפים 74-8 לחוק סדר הדין הפלילי דנים בחומרים שמסווגים כחומרי חקירה. או היו צריכים להיות מסווגים כך.
בקשות לפי סעיף 108 לחסד"פ דנות בחומרים שלא מסווגים כחומרי חקירה.
על חשיבות הזכות לקבלת חומרי החקירה
ע"ח 58147-05-25 פלונית
זכות העיון מהווה את אחת מזכויות היסוד הנתונות לנאשם בהליך הפלילי כחלק מזכותו להליך הוגן (בש"פ 7364/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (11.11.2021)). זכות זו נועדה לפרוס בפני הנאשם את מלוא החומר הרלוונטי לאישום נגדו, על מנת לאפשר לו להתמודד עם המיוחס לו ובכלל זה להיחשף לראיות לכאוריות שיהיה בהן לסייע להגנתו (ראו החלטתי ב-בש"פ 9287/20 אלוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (14.1.2021) (להלן: עניין אלוביץ); ע"פ 5735/18 גודובסקי נ' מדינת ישראל, פסקאות 39-40 לפסק דיני (9.12.2019); כן ראו ע"פ 7218/22 אלמלח נ' מדינת ישראל, פסקה 129 לפסק דיני (29.1.2025))".
מגבלות על העברת חומרים – שלא לפי תעודת חיסיון
"הזכות לעיון אינה מוחלטת, ולעיתים על בית המשפט לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים. כך למשל, היעתרות לבקשת עיון רחבה יתר על המידה עלולה להעביר לידי הנאשם חומרים שאינם רלוונטיים לאישום, באופן העלול לפגוע באופן בלתי רצוי ביעילות ההליך הפלילי (בש"פ 8706/07 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 7 (27.11.2007)). כמו כן, לעיתים החומרים שבהם מבוקש העיון כוללים מידע רגיש ופרטי של צדדים שלישיים, כך שעיון בהם עלול לפגוע בזכותם לפרטיות (בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר, פסקה 22 (2014) (להלן: עניין שיינר); בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי, פסקה 13 (15.9.2005)).
ההבדל בין סעיפים 74 לסעיף 108 לחסד"פ.
כלל בקשות לפי סעיף 74 מוגשות בתחילת המשפט.
הן מתיחסות לחומרים שהם חומרי חקירה ויש עליה זכות ערר קבועה בחוק.
הדיון ככלל יערך אצל מוטב אחר.
בקשות לפי סעיף 108 לחסד"פ הן בפני אותו המוטב של התיק העיקרי פעמים רבות מובילות לזימון צדדים שלישיים.
המבחן להעברת חומרים לפי סעיף 74 לחסד"פ
"…בהתחשב בחשיבות זכות העיון עליה עמדתי לעיל, מבחן הרלוונטיות לעניין היקפם של "חומרי החקירה" שיש להעבירם לנאשם פורש בפסיקה באופן רחב יחסית, המאפשר לנאשם לקבל מידע הקשור להליך ושעשוי להשפיע על הכרעת בית המשפט במחלוקות בין הצדדים. בהקשר זה ציינתי בעבר:
"המבחן שאומץ על פי רוב בפסיקה הוא מבחן גמיש, אשר במסגרתו יש לבחון בכל מקרה לגופו את טיב החומר שלגביו קיימת שאלה אם הוא מהווה "חומר חקירה" ואת מידת הרלוונטיות והזיקה בינו לבין האישום. בפרט, הודגש לא אחת כי יש להעניק למונח זה פרשנות מרחיבה, ועל כן אם מתעורר ספק אם אכן חומר מסוים מהווה "חומר חקירה", יפעל הספק לטובת הנאשם במובן זה שהחומר יועבר לעיונו. זאת על רקע חשיבותה של הזכות להליך הוגן, והצורך בהצגת מלוא חומרי החקירה בפני הנאשם לשם מימוש זכות זו." (עניין אלוביץ, פס' 11).
