מעצר הוא פעולת חקירה שנועדה לקדם את החקירה, או להגן על ההליך השיפוטי.
מרגע שמסתיימת החקירה, אין סמכות למעצר לצורכי חקירה.
אז מתחיל מסע של מעצרים שנועדה להגן על ההליך או על החברה בשל מה שעלה בחקירה – לדוגמה מעצר עד לתום ההליכים או מעצר גישור עד אז.
ככלל כל דיון מעצר מחייב יצוג של עורך דין פלילי בכדי שיבדוק את ההצדקה למעצר ויוכל לטעון כנגד העצר, מלבד מקטע ראשוני של 24 שנות (עם חריגים מסוימים) כל מעצר מעבר מחייב החלטה שיפוטית.
מהי סיבה אפשרית למעצר לצורכי חקירה?
במרבית המקרים יש אירוע פלילי, או חשד לאירוע פלילי.
החקירה היא מעט מורכבת, לבטח מעבר ל 24 שעות, בנסיבות אלה תעתור המשטרה להמשך המעצר, כמובן באם האפשרות למעצר בית לא עונה על הדרישות של החקירה.
גם אז סמכות המעצר, אינה של השוטר שעצר אלה יש צורך לבחון מול קצין חקירות את הצורך במעצר.
שמיעת טענות העצור – חוק סדר הדין הפלילי
אחרי החקירה ולפני המשך הכליאה שתוביל לדיון למעצר, בד"כ למחרת – יש הפך נוסף.
מה זה מעצר משטרתי? זהו הרגע לשאול את הדאלה למה המעצר צריך להמשך אחרי החקירה?
28. (א) לא יחליט הקצין הממונה על מעצרו של אדם, על המשך מעצרו או על שחרורו בערובה, ולא יקבע את סוג הערובה, גובהה ותנאיה, בלי שיתן תחילה לאותו אדם הזדמנות להשמיע את דברו, לאחר שהזהירו כי אינו חייב לומר דבר העלול להפלילו, כי כל דבר שיאמר עשוי לשמש ראיה נגדו וכן כי הימנעותו מלהשיב על שאלות עשויה לחזק את הראיות נגדו.
(ב) נכח סניגורו של החשוד, בתחנת המשטרה, במעמד החלטת הקצין הממונה, ישמע אותו הקצין הממונה לפני מתן החלטתו אם ביקש להשמיע דבריו; אין בהוראות סעיף קטן זה לחייב את הקצין הממונה להמתין לבואו של הסניגור או לאפשר פגישה בין החשוד לסניגורו בניגוד להחלטה לפי סעיפים 34 ו-35.
בכלל סמכות שוטר בזירה היא לפי הכללים הבאים:
סמכויות המשטרה להפעיל כוח סביר
אם האדם שנעצר מנסה להימלט או להיות אלים, המשטרה יכולה להשתמש בכוח כוח סביר. לדוגמה, הם יכולים להחזיק אותך כדי למנוע ממך לרוץ. המשטרה יכולה גם לאזוק אותך. יתר על כן, למשטרה יש גם את הכוח לחפש אותך אם אתה נעצר.
סיבות למעצר על ידי שופט
ככלל השופט מקבל את כל חומרי החקירה של התיק, והסגור מקבל מנו את הסמכות לחקור את הטוען מעצרים המשטרתי.
המטרה של הסנגור היא כל=פולה:
א. לבחל באחריות לעבירה.
ב. לחבל בצורך במעצר.
זהו החוק:
עילות המעצר לפני הגשת כתב אישום
13. (א) שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה:
(1) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;
(2) קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה;
(3) בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר; בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים; שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.
(ב) שופט לא יצווה על מעצר לפי סעיף קטן (א), אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.
סיכום
עכשיו כאשר אנו שיודעים מה זה מעצר משטרתי, חשוב להבין שגם במעצר זה ניתן לבצע שחרור בערבות בכדי להימנע מהמשך המעצר. מעצר משטרתי מתבצע על פי כללי החוק.
בדיוק כמו מה שהזכרנו קודם, המעצר יכול להתבצע בכל מקום ובכל זמן. כל מי שנעצר יכול להיעזר בסנגור פלילי מומחה. כאשר המשטרה עוצרת, עליו לשמור על פשע באופן אישי. למשטרה חייבת להיות סיבה אפשרית להאמין שאדם שנעצר ביצע פשע. צו מעצר שהוצא על ידי שופט הוא הכרחי. גם לביצוע מעצר קיימות סמכויות וחוקיות, המשטרה לא יכולה לבצע מעצר ללא שיעמדו כל התנאים החוקיים המאפשרים ביצוע מעצר.
