כיום אין עוד את ההבדל בין רצח להריגה אלה מאז הרפורמה בעבירות המתה יש חלוקה שונה. החוק מופיעה בהמשך. ככל תמיד מומלץ לקרוא את החוק.
באופן עקרוני ברור לחלוטין שבכול עבירות ההמתה יש לנו משהו בסיסי אחד בולט – יש אדם שנפטר כתוצאה ממעשה או מחדל של האחר.
השאלה עכשיו היא – מה היה המעשה שהוביל למוות ומולה שאלת המשנה כמה היה רצון בתוצאה הקטלנית.
כאן נימצא הסוד. ההבנה של רמת הרצון וההבנה של האמצעי, תוך איתגור שאלת המוות במקום בו הדבר אפשרי.
שיש אמצעי לדוגמה של 10 יריות בראש – הכוונה הקטלנית ברורה. ברור שיש רצון להוביל למותו של האחר.
אולם במרבית המקרים השאלה היא אחרת, יש מעשה, והכוונה לא תמיד ברורה.
האם יש כוונה למוות ממש? או רק כוונה לפגיעה אחרת?
_____________________________________________________________________________________________________________________________________
לפני שאגע בשאלת הכוונה והמעשה – נשאל את שאלת המוות
לכאורה אירוע פשוט – האדם מת, אז מה ההבדל בין רצח להריגה?
אולם התשובה היא לא כל כך פשוטה, האם הוא מת כתוצאה מהמעשה?
הרי יכול להיות שהיה מעשה והיה מוות ואין קשר בין האירועים.
אחרי התשובה לשאלה זאת – האם היה גורם מתערב באמצע שהוביל למוות – והאם אנו כשיטה נרצה לפטור את אותו גורם מתערב מאחריות?
האם יש נתיחה כדין?
מי קבע ממה האיש נפטר?
בכלל בתיקים מוות אנו בוחנים כל פרט ומאתגרים כל נושא
נושא הכוונה נבחן בשלל סיבות ונסיבות.
האם מדובר בתכנון?
האם מדובר באירוע שהוא התקף?
האם היה בסיס של התעללות?
האם יש כאן מוטיב של הגנה עצמית?
____________________________________________________________________________________________________________________________________________
חקירת עבירות המתה
ככלל משטרת ישראל עומדת להשתמש בכול אמצעי בחקירת מוות!
זה כולל:
א. נתיחה לאחר המוות.
ב. בחינה של מצלמות בדרכים לאיתור מסלול.
ג. איכון טלפוני.
ד. חיפוש אחרי מצלמות שצילמו את האירוע.
ה. בחינת שנאות וסכסוכים.
ו. מדובבים.
ז. עימותים.
ח. פוליגרף.
אלה רק חלק מהאמצעים בהם השוטרים ישתמשו – ואתה כנחקר בחשד לאירוע של המתנה נדרש לעורך דין פלילי שילווה את התהליך באופן צמוד.
______________________________________________________________________________________________________________________________________________
רצח החוק
רצח [א/214, 215] (תיקון מס' 137) תשע"ט-2019
300. (א) הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו – מאסר עולם.
[תשי"ד]
(ב) מי שהורשע ברצח לפי סעיף 2(ו) לחוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, תש"י-1950, דינו – מיתה.
300א. (בוטל).
301. (בוטל).
רצח בנסיבות מחמירות (תיקון מס' 137) תשע"ט-2019
301א. (א) הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד:
(1) המעשה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית;
(2) המעשה נעשה במטרה לאפשר ביצוע עבירה אחרת או להקל את ביצועה, או במטרה להסתיר את ביצועה של עבירה אחרת, או לאפשר הימלטות מן הדין לאחר ביצוע העבירה האחרת; לעניין זה, "עבירה אחרת" – עבירה שעונשה שבע שנות מאסר או יותר;
(3) הקורבן היה עד במשפט פלילי או היה צפוי למסור עדות במשפט פלילי או שופט במשפט פלילי והמעשה נעשה במטרה למנוע או להכשיל חקירה או הליך משפטי;
(4) המעשה נעשה מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור, כאמור בסעיף 144ו;
(5) המעשה נעשה כפעולה עונשית במטרה להטיל מרות או מורא ולכפות אורחות התנהגות על ציבור;
(6) הקורבן הוא בן זוגו והמעשה נעשה לאחר התעללות שיטתית או מתמשכת בו, גופנית או נפשית;
(7) המעשה נעשה באכזריות מיוחדת, או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן;
(8) הקורבן הוא חסר ישע, קטין שטרם מלאו לו 14 שנים או קטין שעובר העבירה אחראי עליו; בפסקה זו, "חסר ישע" – כהגדרתו בסעיף 368א, ו"אחראי" – אחראי על קטין או חסר ישע" כהגדרתו בסעיף האמור;
(9) המעשה בוצע תוך יצירת סכנה ממשית לחייו של אדם אחר נוסף על הקורבן;
(10) המעשה הוא מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016;
(11) המעשה בוצע במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה או ארגון טרור ולשם קידום מטרות אותו ארגון; בפסקה זו –
"ארגון פשיעה" – כהגדרתו בחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003;
"ארגון טרור" – ארגון טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, וכן ארגון טרור מוכרז כהגדרתו בחוק האמור.
(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), התקיימה נסיבה מחמירה כאמור באותו סעיף קטן, אך מצא בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, רשאי הוא להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 300.
המתה בנסיבות של אחריות מופחתת (תיקון מס' 137) תשע"ט-2019
301ב. (א) על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם והמעשה נעשה כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.
(ב) על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עשרים שנים:
(1) המעשה בוצע בתכוף לאחר התגרות כלפי הנאשם ובתגובה לאותה התגרות, ובלבד שמתקיימים שניים אלה:
(א) בעקבות ההתגרות הנאשם התקשה במידה ניכרת לשלוט בעצמו;
(ב) יש בקושי האמור בפסקת משנה (א) כדי למתן את אשמתו של הנאשם, בשים לב למכלול נסיבות העניין;
(2) המעשה נעשה במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח –
(א) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או
(ב) להימנע מעשיית המעשה;
(3) המעשה נעשה במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה מתחולת סייג לאחריות לפי סעיפים 34י, 34יא או 34יב, ויש בנסיבות העניין כדי למתן את אשמתו.
(ג) על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, מי שגרם למותו של אדם ורואים אותו כמי שעשה את המעשה באדישות לפי סעיפים 34א(א)(1), 34ט(ב) או 34יד(ב) רישה, דינו – מאסר עשרים שנים
המתה בקלות דעת (תיקון מס' 137) תשע"ט-2019
301ג. הגורם למותו של אדם בקלות דעת, דינו – מאסר שתים עשרה שנים.
שידול או סיוע להתאבדות [א/225] [תשכ"ו]
302. המביא אדם לידי התאבדות, בשידול או בעצה, או מסייע אדם להתאבד, דינו – מאסר עשרים שנים.
המתת תינוק [א/226(1), (2)] [1939 תשכ"ו]
303. (א) אשה שגרמה במזיד, במעשה או במחדל, למות ולדה שלא מלאו לו שנים-עשר חדשים, ובשעת המעשה או המחדל היתה במצב של ערעור שיקול הדעת, משום שעדיין לא החלימה לגמרי מתוצאות הלידה או משום תוצאות ההנקה לאחר הלידה, הרי על אף היות העבירה לפי הנסיבות בגדר רצח או הריגה, דינה – מאסר חמש שנים.
ת"ט תשל"ח-1978
(ב) האמור בסעיף זה אינו בא לגרוע מסמכות בית המשפט להרשיע את מי שהואשם ברצח של ילד שלא מלאו לו שנים-עשר חדשים בעבירה של הריגה או של העלמת לידה, או לקבוע שאינו נושא באחריות פלילית מחמת אי-שפיותו או ליקוי בכשרו השכלי לפי סעיף 19.
גרימת מוות ברשלנות (תיקון מס' 43) תשנ"ה-1995
304. הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו – מאסר שלוש שנים.
305. העושה אחת מאלה, דינו – מאסר עשרים שנים:
(1) מנסה שלא כדין לגרום למותו של אדם;
(2) עושה שלא כדין מעשה, או נמנע שלא כדין מעשות מעשה שמחובתו לעשותו, בכוונה לגרום למותו של אדם, והמעשה או המחדל עלולים מטבעם לסכן חיי אדם.
(תיקון מס' 12) תש"ם-1980
306. (בוטל).
(תיקון מס' 137) תשע"ט-2019
307. (בוטל).
אדם – מאימתי [א/220] (תיקון מס' 137) תשע"ט-2019
308. משעה שיצא הולד כולו חי מבטן אמו הריהו נחשב אדם לענין סימן זה.
309. בכל אחד מן המקרים המנויים להלן יראו אדם כאילו גרם למותו של אדם אחר, אף אם מעשהו או מחדלו לא היו הגורם התכוף ולא היו הגורם היחיד למותו של האחר:
(1) הסב נזק גופני המצריך טיפול רפואי או כירורגי והטיפול גרם למותו של הניזוק, ואין נפקא מינה אם הטיפול היה מוטעה ובלבד שנעשה בתום לב ובידיעה ובמיומנות רגילות, שאם לא נעשה כן – לא יראו את מסב הנזק כמי שגרם למותו של הניזוק;
(2) גרם חבלת גוף שלא היתה מביאה למות הנחבל אילו נזקק לטיפול רפואי או כירורגי נכון או אילו נהג זהירות מספקת באורח חייו;
(3) באלימות או באיום באלימות הביא אדם לעשיית מעשה שגרם למותו, כשהמעשה נראה לנפגע כדרך טבעית בנסיבות המקרה להימלט מן האלימות או מן האיומים;
(4) במעשהו או במחדלו החיש את מותו של אדם הסובל ממחלה או מפגיעה שהיו גורמות למותו גם אילולא מעשהו או מחדלו זה;
(5) מעשהו או מחדלו לא היה גורם מוות, אילולא נצטרף עמו מעשה או מחדל של האדם שנהרג או של אדם אחר.
(תיקון מס' 43) תשנ"ה-1995
310. (בוטל).
311. המשתדל להעלים דבר לידתו של ולד, בסלקו בחשאי את גוויית הולד, בין שמת לפני הלידה או בשעת הלידה ובין לאחריה, דינו – מאסר שנה.
מאסר עולם שאינו עונש חובה (תיקון מס' 137) תשע"ט-2019
311א. על אף הוראות סעיף 41, בעבירה לפי סימן זה שדינה מאסר עולם ולא נקבע שהוא עונש חובה, רשאי בית המשפט להטיל מאסר עולם לתקופה בלתי קצובה או מאסר לתקופה שלא תעלה על שלושים שנים.
